האופן המוזר שבו זיכרון עובד
אתם שוכחים דברים לפעמים? אני הייתי בחגים בדולומיטים, בטיול. קמתי בוקר אחד והדבר הראשון שעבר לי בראש הוא שאני לא זוכרת שהכנסתי את מקלות ההליכה שלי לאוטו בסוף יום האתמול. המקלות היו איתי בחניון, רגע לפני שנכנסתי לאוטו. הלכתי איתם יומיים שלמים. אבל המחשבה ״צריך להכניס את המקלות לאוטו״ לא עברה לי בראש ברגע הקריטי, כשהם ממש לידי. מתי המחשבה הזאת כן עברה לי בראש? ביום אחרי, במרחק 40 דקות נסיעה (ו30 יורו כביש אגרה) מהמקום בו טיילנו. איזה מנגנון מוזר זה זיכרון! איך בכלל הוא עובד? למה הוא לא יעיל יותר?
האם זיכרון יכול לשמש כ״שעון מעורר״ מנטלי?
הזיכרון שלנו הוא ישות מסתורית וחמקמקה. אנחנו נזכרים בכל מיני דברים בכל מיני רגעים, בלי סיבה נראית לעין. לעומת זאת, אנחנו לגמרי נטולי יכולת לכוון ״שעון מעורר״ מנטלי כך שנזכר בנושא מסוים ברגע מסוים. למרות שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, אנחנו נוטים לטעות ולהניח שכן. לאנשים רבים עוברות בראש מחשבות כמו:
- אני כבר אזכור לקחת את עוגת היומולדת של הילדה לגן מחר בבוקר. ברור שאזכור, הרי עבדתי עליה ערב שלם
- אני רק אניח את הארנק שלי פה לרגע, אין סיכוי שאשכח איפה הוא בהמשך
- מה הסיכוי שאשכח איך קוראים לבחורה שהציגו לי לפני דקה?
- יש לי פגישה מחר, אני אזכור להתלבש פורמלי בבוקר (וכמובן – להגיע בזמן)
- בטח שאני אזכור את הסיסמא שהמצאתי לאתר שולי שאני נכנס אליו אחת לכמה חודשים, זה קל!
- שאלתי חמישים שקלים מחבר, אני כבר אזכור להחזיר
- אני? בחיים לא אשכח את הילד שלי ברכב
מחשבות כאלה הן פעמים רבות מקור לשכחה בהמשך. מה שמרגיש לנו ברור ונוכח בראש עכשיו יכול לצוף בהמשך בכל מיני תזמונים ויכול גם לא לעלות בזיכרון יותר בכלל. לפעמים, נזכור ברגע הנכון בדיוק את מה שצריך. לפעמים, נזכור מוקדם מדי (בזמן צחצוח השיניים של הבוקר) אבל ברגע המתאים זה יישכח. לפעמים נזכור טיפה מאוחר מדי (אני כבר באוטו והתחלתי לנסוע, עכשיו שוב לחפש חניה ולחזור לקחת את העוגה?). לפעמים, המחשבה לא תעבור בראש בכלל עד לתוצאות העגומות של השכחה (מה זאת הסיסמא הזאת?).
אפקטים משונים של זיכרון
חוסר השליטה שלנו על רגע ההיזכרות הוא רק אפקט אחד של הזיכרון. באופן כללי, הזיכרון שלנו מלא באפקטים מפתיעים והטיות. הנה כמה מהמוכרים שבהם:
אפקט האישוש – אנחנו נוטים לזכור טוב יותר אינפורמציה שמתאימה לאמונות שלנו. למשל, אם אני מאמינה שנשים נוטות ״לשים רגליים״ אחת לשניה בסיטואציות מקצועיות, אני אזכור טוב יותר מקרים שמתאימים לאמונה שלי ופחות טוב מקרים שסותרים אותה. כך, אנחנו נוטים לאשש את האמונות שלנו – גם אם המציאות תומכת בהן וגם אם לא. (אם מעניין אתכם לקרוא עוד על אפקט האישוש ואיך הוא משפיע על ראיונות עבודה, כתבתי על כך בקבוצה ״מיישמים כלים פסיכולוגיים בעבודה״, מוזמנים ללחוץ כאן, להצטרף ולקרוא).
אפקט ההקשר – אנחנו נוטים לזכור טוב יותר אינפורמציה שמתאימה להקשר בו אחסנו אותה בזיכרון. למשל, יש מחקרים שמצאו כי אנשים שלמדו למבחן תחת השפעה קלה של אלכוהול, יזכרו את החומר במבחן טוב יותר כשהם תחת השפעת אלכוהול בעת המבחן.
אפקט ההומור – אנשים נוטים לזכור עובדות מצחיקות טוב יותר מעובדות שאינן מצחיקות.
אפקט הרגש – אנחנו זוכרים אירועים טעונים רגשית (למשל אירועים מעוררי חרדה) טוב יותר מאירועים שאינם טעונים רגשית.
אפקט הדבר שעומד על קצה הלשון – התופעה בה אנחנו מצליחים לזכור חלקים של פריט, או אינפורמציה קשורה, אבל, באופן מתסכל, לא את הפריט עצמו. למשל – אנחנו מנסים להיזכר בשם של דמות מסרט, זוכרים מה היא לבשה, איזה תסרוקת היתה לה, באיזה סרט היא הופיעה ואיך קראו לדמויות האחרות אבל לא את השם שלה. פעמים רבות, רק כשמפסיקים לנסות להיזכר הזיכרון יצוף פתאום.
עכשיו, כשביססנו את האמירה שזיכרון הוא ישות חמקמקה ומסתורית למדי, בואו נעבור לחלק קצת יותר קונסטרוקטיבי ונדבר על כמה דברים שאנחנו כן יודעים לומר על זיכרון ועל האופן בו הוא עובד.
איך אנחנו זוכרים?
זכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך
זיכרון לטווח קצר / זכרון עבודה – זהו זיכרון בו אפשר להחזיק אינפורמציה וגם לעבד אותה. הוא מאפשר להחזיק כמות מאד מוגבלת של פריטים לטווחי זמן מאד קצרים – שניות בודדות עד דקות בודדות. למשל, כדי להבין את המשפט שאתם קוראים עכשיו צריך להחזיק בראש את כולו, מההתחלה ועד הסוף, וכדי לעשות זאת יש צורך בזיכרון עבודה. דוגמא נוספת היא היכולת להחזיק בראש מספר טלפון אותו אתם רוצים לחייג בעוד רגע. בניגוד לזיכרון לטווח ארוך, לזיכרון עבודה יש קיבולת מאד מוגבלת. נסו להיזכר במספר טלפון שניסיתם לזכור – כמה ספרות אתם יכולים לזכור? האם תוכלו להחזיק בראש מספר נייד בן 10 ספרות? מה עם מספר טלפון מקומי בן 7 ספרות? הספרות המחקרית אומרת כי אנשים זוכרים כ-7 פריטים, כאשר הטווח עבור אנשים שונים הוא בין 5 ל-9 פריטים.
זיכרון לטווח ארוך – המקום בו זכרונות נשמרים למשך פרקי זמן ארוכים וממנו הם נשלפים. לזיכרון לטווח ארוך קיבולת עצומה. זיכרון לטווח ארוך משמש לסוגים שונים של זיכרונות – מודעים ולא מודעים, זכרונות של עובדות שאפשר לנסח במילים וזכרונות של פרוצדורות (כמו איך לרכב על אופניים), זכרונות של ידע סמנטי (כמו ערי בירה) ושל ידע אפיזודי (כמו פרטים ביוגרפיים).
תהליך הזיכרון
תהליך הזיכרון כולל כמה שלבים:
- תפיסה
- היווצרות זיכרון
- אחסון הזיכרון
- שליפת הזיכרון
כל אחד מהשלבים האלה יכול להיכשל, ואז במקום לזכור, אנחנו נשכח.
למה אנחנו שוכחים?
אין תשובה מחקרית חד משמעית לשאלה הזאת. עם זאת, יש כמה כיוונים:
למה לזכור כשאפשר לשכוח? – לא מועיל עבורינו לזכור כל פרט ופרט. את רב החוויות שלנו אין שום צורך לזכור. בחלק מהמקרים, יש אפילו תועלת בלשכוח אינטראקציות שליליות או אירועים לא נעימים, כלומר שכחה יכולה להיות התנהגות אדפטיבית (סתגלתנית, בעברית). כמובן, יש חשיבות הישרדותית לזכרון במקרים מסויימים. למשל, אם חטפנו מכת חשמל קלה כשהכנסנו יד לשקע כילדים, יעזור לנו לזכור בעתיד את האירוע הלא-נעים הזה. אבל אם, למשל, נזכור כל פרט לא נעים ששמענו בחדשות אי פעם יכול להיות לנו ממש קשה להנות מהיום (או החיים) שלנו.
קשב – בהרבה מקרים, אנחנו לא זוכרים כי מהרגע הראשון לא הפננו קשב לגירוי שאותו בהמשך נשכח (כלומר השלב של תפיסה לא קרה). למשל, כאשר אנשים מציגים איך קוראים להם, בהרבה מקרים אנחנו לא באמת בקשב. במקרה כזה, השם לא באמת ״נרשם״ לנו בזיכרון. לכן לא רק שלא נזכור את השם כעבור שעה או שבוע, אלא גם אם נשאל את עצמינו איך קוראים לאדם דקה אחרי שהוא הציג את עצמו לא נזכור. דוגמא נוספת יכולה להיות השיחה הבאה של אבא וביתו המתבגרת: ״למה השארת את מיכל הדלק של האוטו ריק? ביקשתי ממך למלא אותו״ ״אוי, שכחתי…״. בהנחת הכוונות הטובות של הנערה, כנראה שהיא לא הפנתה מספיק קשב לבקשה.
הפרעה (interference) – זיכרון חדש ש״מתחרה״ בזיכרון ישן (כלומר שניהם שייכים לאותה קטגוריה) מפריע, או ״דורס״ את הזיכרון הקודם. תחשבו למשל על הסיסמא שלכם לכספומט, אני מניחה שאתם זוכרים אותה. עכשיו תחשבו על הסיסמא הקודמת – פעם בטח זכרתם אותה, אבל היום כנראה שלא. באופן דומה, אתם כנראה זוכרים איפה חניתם היום. אבל האם אתם זוכרים איפה חניתם אתמול? לפני שלושה ימים? הזכרון העדכני נשמר במקום הזכרונות הישנים יותר. לפעמים התהליך הזה לא קורה בצורה חלקה ואנחנו לא נזכור את הפריט העדכני, ובמקום זאת נזכור את הזכרונות הישנים. יתכן למשל שבמקום לזכור איפה חנינו היום נזכור איפה חנינו בהזדמנות אחרת, או שבמקום לשלוף את הסיסמא הנוכחית שלנו ניזכר באחת ישנה.
דהיית זיכרון (decay) – אינפורמציה בזיכרון דוהה עם הזמן. כמה קיבלתם בבגרות בהיסטוריה? כנראה שמתישהו זכרתם כמה פרטים היסטוריים – שנים, מקומות, מלחמות, אנשים. מה מכל זה אתם זוכרים עכשיו? פחות? כנראה שהזכרונות דהו עם הזמן.
אז איך זוכרים דברים שאסור לשכוח?
אני אתמקד בדברים יומיומיים שאנחנו מנסים לזכור. דברים כמו לשלם את הדוח, הסיסמא לאתר, איפה חניתי, לקחת את העוגה בבוקר. אם מעניין אתכם איך אפשר לזכור, למשל, כמות גדולה של חומר לימודי למבחן, יש על כך המון מידע אבל לא אעסוק בכך בפוסט הזה.
בכל הקשור לדברים יומיומיים, שאנחנו לא משננים אלא זוכרים על הדרך, או שיש צורך להיזכר בהם דווקא ברגע מסויים (לפני שיוצאים מהבית, שבועיים לפני יום הנישואים, בעוד שעתיים, אחרי האוכל) יש לנו נטיה להערכת יתר של הזיכרון שלנו. אנחנו לא נוטים לזכור דברים שאיננו מפנים להם קשב, ואנחנו לא יכולים לכוון ״שעון מעורר״ מנטלי ולהיזכר דווקא ברגע הנכון. זיכרון העבודה שלנו לרב עמוס ופעיל, ולא כדאי להחזיק בו פריטים מיותרים. גם אם נצליח לזכור כל הצהריים שאנחנו צריכים לקחת הביתה את קופסת האוכל מהמקרר, זה ישב לנו בזיכרון העבודה ויתפוס מקום – וחבל להסיח את הדעת בשביל כזה דבר. לכן הפתרון הטוב ביותר הוא לוותר מראש על שימוש בזיכרון ולהשתמש באמצעים חלופיים. המפתח כדי להצליח כאן הוא להפנים שאנחנו די גרועים בזיכרון פרטים כאלה, וככל שאנחנו יותר עמוסים, כך הסיכוי שנשכח משהו חשוב גדל. לכן, למרות שזה נשמע לנו בלתי סביר שנשכח, עדיף לזכור שאנחנו מעריכים הערכת יתר את היכולת שלנו להיזכר בפרטים פרוזאיים בדיוק ברגע הנכון, ולמצוא דרכים חלופיות לזכור בזמן.
מה אפשר לעשות במקום לזכור בראש?
רשימות – השיטה הישנה והטובה. יש אנשים שאוהבים להשתמש ביומן פיזי, יש שמעדיפים פתקים דביקים סביב משטח העבודה. עבור אחרים, היומן בטלפון או אפליקציית פתקים עובדים טוב יותר. מצאו את הדרך שמתאימה לכמות ואופי המשימות שלכם.
החיסרון בשיטה הזאת הוא שצריך לזכור לקרוא את הרשימות, ולעשות זאת בזמן הנכון. העין ״מתרגלת״ לרשימות ואז אנחנו כבר מתחילים לפלטר, למשל, את הפתק על השולחן שכתוב בו שחייבים דבר ראשון על הבוקר להתקשר לאינסטלטור. כאשר משתמשים ברשימות, כדאי להקפיד על הדברים הבאים:
- שיטה אחת לסביבה אחת. זה בסדר אם בעבודה אני מנהלת מסמך וורד עם רשימת המשימות שלי, בבית יש לי פתק על המקרר עם דברים שצריך לעשות, ועבור הקניות בסופר אני מנהלת רשימה בטלפון. אבל אם בעבודה יש לי גם יומן פיזי, גם יומן דיגיטלי, גם פתקים בטלפון וגם פתקים דביקים על השולחן אני כנראה אלך לאיבוד בין כל הרשימות.
- רמת פירוט מתאימה. היופי בכתיבת משימות הוא שאפשר לרפרף במבט אחד ולהבין מה צריך לקרות, ואז לתכנן מה כדאי לעשות קודם ומה אחר כך. אם מפרטים יותר מדי, לא נוכל לרפרף. לעומת זאת, אם מפרטים פחות מדי, לעיתים נחזור ולא נבין למה התכוונו. צריך למצוא את האיזון הנכון.
- שגרה של מעבר על הרשימה. רישום המשימות עוזר רק בתנאי שקוראים את הרשימה, ועדיף בזמן קבוע. למשל, אם אני עוברת על רשימת המשימות שלי כל בוקר, אדע לכתוב בה משימה למחר אבל לא להערב.
תזכורות – תזכורות עוקפות את החסרון העיקרי של רשימות – לא צריך לזכור לקרוא אותן, הן מזכירות את עצמן ברגע הנכון. תזכורת יכולה להיות שעון מעורר שמזכיר לנו לקום בבוקר, שעון על התנור שמזכיר להוציא את העוגה בזמן, תזכורת בטלפון לקחת כדור, או תזכורת אוטומטית לפני פגישה שקבענו. תזכורות הן דרך מצויינת להוריד עומס מנטלי כי לא צריך לזכור לקרוא אותן וכך אפשר לגמרי להוריד את המשימה מזיכרון העבודה. החסרון בתזכורות הוא שריבוי תזכורות יכול להיות מטרד ולהסיח את הדעת. בנוסף, קשה לדעת לפעמים מתי בדיוק נצטרך את התזכורת (יהיה מרגיז אם התזכורת לקחת את העוגה תצלצל באמצע המקלחת של הבוקר, ובלתי מועיל אם היא תצלצל אחרי היציאה מהבית).
עוגנים – השיטה האהובה עלי. היא לא מתאימה לכל דבר אבל כשהיא כן היא מאד אלגנטית. השיטה הזאת מסתמכת על כך שיש דברים שאנחנו זוכרים בלי להתאמץ (הם יושבים בזיכרון הפרוצדורלי שדיברנו עליו, שהוא סוג של זיכרון לטווח ארוך). אנחנו יכולים להשתמש בפעולות שגרתיות כעוגנים, כדי להזכיר לעצמינו דברים שאנחנו עלולים לשכוח. למשל, אם אני רוצה לזכור לקחת את העוגה מהמקרר בבוקר, אני יכולה לשים את המפתח של הבית (שאני תמיד נועלת בבוקר) מעל העוגה במקרר. כך אזכור לקחת את העוגה בדיוק ברגע הנכון, בלי להצטרך לקרוא שום רשימה. אם אני רוצה להתלבש פורמלי לישיבה, והדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לצחצח שיניים, אני יכולה להצמיד פתק תזכורת למברשת השיניים שלי וכן הלאה.
מסכימים? לא מסכימים? יש לכם עוד שיטות ורעיונות? אני תמיד ממש שמחה לשמוע אתכם בתגובות. בנושאים אחרים, אתם מוזמנים גם לכתוב לי למייל ב״צור קשר״.
אם אתם מתעניינים ביישום כלים פסיכולוגיים בעבודה (או בלימודים) אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי.
אם תרצו לשמוע עוד על כלים פסיכולוגיים, כולל תכנים מרחבי הרשת, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב אחרי הדף שלי.
לבסוף, אם אתם רוצים להיות הראשונים ששומעים על פוסט חדש, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה.
6 Responses
תודה, מאמר מעניין
תודה יעל!
מחבר שואלים לא משאילים כפרה
צודק, נשמה! תוקן 🙂
נעמה את פשוט אלופהה, אני אוהבת את כל המאמרים שאת כותבת, הם כ"כ עוזרים…
תודה!!
תודה מירב, שמחה מאד שהצלחת להעזר!