fbpx
autumn

איך להתמודד עם שינויים

התמודדות עם שינויים היא חלק מהחיים

אומרים שדבר הקבוע היחיד בחיים הוא השינוי. אף אחד לא יכול לחמוק מזה. יש שינויים שאנחנו בוחרים בהם: מקום עבודה חדש, חברים חדשים, התחלה של מערכת יחסים זוגית או מעבר דירה. יש שינויים שאנחנו לא בוחרים בהם, כמו הזדקנות, פרידות או שינויים ארגוניים. היכולת להסתגל לשינוי היא יכולת שימושית מאד באופן כללי כבני אדם, ואני מרגישה שבעולם שמשתנה כל כך מהר, זאת מיומנות שימושית יותר מאי פעם. 

שני סוגים של התמודדות עם שינויים

כשמדברים על התמודדות עם שינויים, כדאי להבחין בין שני סוגים של התמודדות: התמודדות עם המצב החדש שנוצר, והתמודדות עם עצם העובדה שהיה שינוי.

הסוג הראשון של התמודדות עם שינוי הוא ההתמודדות עם הסיטואציה החדשה שנוצרה. זהו המצב הפשוט: היה שינוי, והסיטואציה החדשה ומה שהיא מביאה איתה מייצרת קושי וצורך להסתגל. 

  • לפעמים אין לנו שליטה על השינוי ואז ההתמודדות היא בהתאמה של העצמי לסיטואציה – קבלה של השינוי והסתגלות אליו. ניקח לדוגמא את חווה. אדם, בן הזוג שלה בחמש השנים האחרונות, החליט לסיים את הקשר. חווה רגילה להתנהל בזוג, וההתמודדות עם הלבד מאתגרת אותה. היא לא יודעת לתקן דברים בבית ולא זוכרת איך מבלים בערב או בסופש בלי בן זוג. האתגר שלה הוא להסתגל למצב החדש, כי היא לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה. 
  • בפעמים אחרות, יש לנו מידה מסויימת של שליטה ואז ההתמודדות יכולה להיות דווקא דחיה של השינוי, ובהתאם, התאמה של הסביבה אל העצמי. ניקח לדוגמא את דקלה, מתכנתת מוכשרת בתחום מבוקש. בעקבות שינויים ארגוניים בחברה דקלה עברה לצוות אחר והיא לא מסתדרת עם ראש הצוות החדש שלה. דקלה יכולה לבחור שלא לקבל את השינוי, ואז ההתמודדות שלה תהיה בחיפוש עבודה חדשה והסתגלות אליה. 

הסוג השני של ההתמודדות הוא מעניין יותר, פסיכולוגית, והוא התמודדות עם עצם השינוי. במקרים האלה, באופן מפתיע, הקושי לא באמת נעוץ בסיטואציה החדשה. אנחנו מסוגלים להתמודד היטב עם הנסיבות החדשות, ולפעמים אפילו בוחרים להתמודד איתן (למרות שאנחנו מסוגלים לשנות את המצב). כאן מקור הקושי הוא בעצם העובדה שאנחנו מוצאים את עצמינו בסיטואציה שונה מזו שדמיינו, פנטזנו, תכננו או זאת שאנחנו זוכרים. 

למשל, יכול להיות שלחווה כבר מזמן לא באמת טוב עם אדם. לאחרונה, הוא התחיל לצאת בערבים יותר עם חברים והיא התחילה חוג קרמיקה שלוש פעמים בשבוע. עמוק בלב שניהם יודעים שהם עושים הכל כדי להתחמק מלבלות את הערב ביחד, בילוי שכמעט תמיד נגמר במריבה. אבל הם נראים מעולה בתמונות יחד, וכולם בטוחים שאדם יציע לה נישואים בסופש ההוא שהם מתכננים ברומא. גם חווה כבר התרגלה לרעיון. היא בת 32 ותמיד היתה בטוחה שיהיה לה ילד בגיל הזה. ברגעים טובים, היא מוצאת את עצמה מפנטזת על איך החיים המשותפים שלהם יראו. על איך כולם (במיוחד האקס שלה) יגיבו לאירוסין, איך תראה שמלת הכלה ולאן הם יטוסו בירח הדבש. היא אפילו רמזה לחברות שלה על וילה מסויימת שיכולה להתאים בול למסיבת רווקות. לחווה יהיה טוב יותר בלי אדם. היא יודעת שבסוף היא תמצא זוגיות הרמונית יותר. הקושי שלה הוא להתנתק מהפנטזיות והתוכניות. זהו קושי עם עצם השינוי ולא עם הסיטואציה החדשה. 

ההיקשרות הזאת למצב הקיים יכולה להיות (כמו במקרה של חווה) לפנטזיות, דמיונות ותכניות. ההיקשרות יכולה להיות גם לזכרונות, ואפילו לזכרונות מדומיינים חלקית. במקרה הזה הפנטזיות והזכרונות מתערבבים, והמצב שהסתיים מצטייר כטוב יותר ממה שהוא היה באמת. זה מאד מקשה על לעבור הלאה, ועדין – יש משהו מפתה בלהישאר במקום הזה. כך יהיה אם אחרי הפרידה חווה תזכור את הערבים המשותפים עם אדם כחוויה קסומה. היא תתגעגע לקול שלו (ותשכח לגמרי כמה הוא עצבן אותה בסוף) למגע שלו (שלמעשה הלך ונהיה נדיר) וכן הלאה. זאת נוסטלגיה, חזרה עקשנית אל זכרונות העבר תוך צביעה שלהם בגוונים וורודים יותר ממה שהיו באמת. כך, אפשר להיות נוסטלגיים גם כלפי תקופות שבפועל היו קשות ולא מהנות. לפעמים נח לדמיין שפעם היה טוב יותר. זאת יכולה להיות דרך להעביר את האחריות על המצב לזמן במקום לעצמי ("פעם הכל היה טוב יותר" "ירידת הדורות"). לפעמים לדמיין דברים נעימים זאת פשוט בריחה ממציאות קשה בהווה. חשוב לשים לב שהשקיעה בפנטזיות על העבר לא צורכת אנרגיה שיכולה לשמש כדי להפוך את ההווה, או העתיד, לטוב יותר.

חלק מהקושי בהתמודדות עם שינויים הוא בנטיה שלנו לבלבל בין קושי בהתמודדות עם הסיטואציה החדשה לבין קושי בהתמודדות עם עצם השינוי. אנחנו משליכים את הקושי על הסיטואציה החדשה, כי יותר קל ונח לומר "אני לא מסתדרת עם השכונה החדשה" "אני לא אוהב את ראש הצוות החדש" "אני מתגעגעת לאקס שלי" מאשר "אני קצת מקובעת ומתקשה להתמודד עם זה שדברים נראים שונה ממה שחלמתי" או "אני לא מסתגל היטב לשינויים".

כוחות מנוגדים: היקשרות לעבר וסתגלתנות טבעית

למעשה, בכל התמודדות עם שינוי פועלים בנו שני כוחות מנוגדים: הראשון (עליו דיברנו ממש עכשיו) הוא התנגדות לשינוי, או היקשרות למצב כפי שהיה לפני השינוי. השני, הוא סתגלתנות טבעית, וצריך לזכור גם את זה: יש בנו נטיה טבעית להתרגל לשינוי. הסתגלתנות הטבעית שלנו מאפשרת לנו להתמודד עם שינויים ללא כוונה וללא מאמץ. 

למשל, עברתם לבית חדש, וגילתם שיש בו כמה דברים שמפריעים לכם: הארונות במטבח צבועים בכתום מכוער, הברז בשירותים דולף, החלון בחדר השינה חורק כשהוא נפתח ונסגר, הקירות חשופים ויש עובש על הקיר במקלחת. אתם מבטיחים לעצמכם שתצבעו את הארונות במטבח בלבן, תשמנו את הצירים של החלונות, תתקנו את הברז וכן הלאה. כעבור שלושה חודשים, סידרתם את החלון ותליתם כמה תמונות על הקירות. אתם כבר לא שמים לב לדליפה בברז, הארונות הכתומים דווקא נעימים לכם בעין (זה צבע שמח! אתם מסבירים לאורחים הביקורתיים) והעובש, שניסתם לסדר ללא הצלחה, משמש כסוג ייחודי של צמחיה ביתית. הסתגלתם. לא התאמצתם, להפך. הייתם צריכים להתאמץ כדי לא להסתגל. במובן הזה, לפעמים צריך רק לא להפריע לעצמינו להסתגל, וזה יקרה מעצמו. ההיקשרות לעבר מפריעה לתהליכי ההסתגלות לקרות מעצמם.

איך להתמודד טוב יותר עם שינוי

הנה כמה רעיונות לאיך אפשר להתמודד טוב יותר עם שינויים. באופן יותר ספציפי, איך לאפשר למנגנונים הטבעיים של הסתגלות לפעול, ולא להפריע להם. כמובן, שמלבד ההתמודדות הפסיכולוגית יש התמודדות קונקרטית עם שינויים, שהיא חשובה מאד אבל לא חלק מהפוסט הזה. 

העונות מתחלפות כל הזמן, ורובינו מסתגלים לשינוי ללא מאמץ וללא כוונה

קבלה 

הרעיון הבסיסי בקבלה הוא להפריד בין דברים שיש לנו שליטה עליהם לכאלה שאין, ולא להשקיע אנרגיה במה שאין לנו שליטה עליו. לעיתים יש לנו נטיה להילחם ברגשות שליליים, ולנסות להעלים אותם. בקבלה, אנחנו מוותרים על המאבק הזה, ובמקום מקבלים את הרגש השלילי – החרדה, העצב, הגעגוע. תוצאה חשובה של קבלה היא שאנחנו לא מענישים את עצמינו על רגש שלילי אחד ברגש שלילי נוסף.

שינוי יכול לגרור אחריו רגשות שליליים. פרידה יכולה להוביל לעצב ובדידות. מוות יכול להוביל לאבל, כעס ותחושת החמצה. פיטורים יכולים להוביל לירידה בתחושת הערך העצמי. הרעיון בקבלה הוא לא להיות חיוביים או אדישים כלפי אירועים קשים או כלפי רגשות קשים. הרעיון הוא להבין שאין לנו יכולת לשלוט בקיומם של הרגשות האלה, ולכן אין טעם לנסות להילחם בהם. אנחנו מקבלים את הרגש השלילי הראשוני, ולא גוררים את עצמינו למעגל קסמים של רגשות שליליים שמזינים את עצמם. 

ניקח לדוגמא את חווה, שאדם, בן הזוג שלה, נפרד ממנה במפתיע. היא מתמלאת בקוקטייל רגשות: הפתעה, כעס, געגועים, אבל ושאלות לגבי הערך העצמי שלה. 

בתרחיש ללא קבלה, חווה מבלה כמה ימים במיטה, בוכה, קוראת את כל התכתובות שלהם בחודשים האחרונים בניסיון למצוא את הסיבה, וניזונה בלעדית מצ׳אנקי מאנקי. מהר מאד היא מתחילה לכעוס על עצמה. היא נגעלת מהחצ׳קונים החדשים שצצו לה על המצח ונוזפת בעצמה בראש על ההתמודדות הגרועה שלה. הכעס הזה מזין תחושת ערך עצמי עוד יותר ירודה, והיא מתחילה לומר לעצמה שברור שאדם עזב אותה, היא לא שווה כלום, אין לה חוט שדרה (נדמה לה שהוא אמר משהו כזה באחת המריבות שלהם). הדיכאון שלה גובר, ואז גם הכעס שלה על חוסר התפקוד שלה. היא נסחפת למעגל מאד לא קסום וכל הסיפור מדרדר. 

בתרחיש עם קבלה, חווה מבלה כמה ימים במיטה, בוכה, קוראת את כל התכתובות שלהם בחודשים האחרונים בניסיון למצוא את הסיבה, וניזונה בלעדית מצ׳אנקי מאנקי. היא עצובה וכועסת אבל אומרת לעצמה שאלו תחושות נורמליות. שפרידה במפתיע היא אירוע מאד פוגע ומערער, ושזה בסדר לקחת כמה ימים כדי לעבד את התחושות שלה, להתפנק במיטה ולאכול כמה גלידה שהיא רוצה. חווה מקבלת את הרגשות השליליים שלה בעקבות הפרידה. כעבור כמה ימים, היא חוזרת לעבודה, עם עיניים נפוחות מימים של בכי ושני חצ׳קונים חדשים על האף (היא לא אוהבת אותם גם בתרחיש הזה, אבל מזכירה לעצמה שהגלידה היתה חלק מההתמודדות שלה בימים קשים, ושהם יחלפו). חברה טובה בעבודה מציעה לה לבלות בערב ביחד. היא לא מאד רוצה, אבל מחליטה לתת לזה צ׳אנס ומזכירה לעצמה שזה בסדר שהיא מרגישה חוסר חשק לצאת מהבית בשלב הזה. בסוף, היא די נהנית. כעבור כמה שבועות, היא מתחילה להרגיש טוב יותר. 

כמו שאין לנו שליטה על העונות המתחלפות, כך אין לנו שליטה על הרגשות שלנו

אימוץ תפיסת עולם שרואה בשינוי חלק צפוי מהחיים

מה עובר לך בראש כשמשהו בחיים שלך משתנה לרעה? ההסברים שאחנו נותנים לעצמינו על הסיבה או המשמעות של שינוי קובעים במידה רבה עד כמה נצליח להתמודד עם השינוי. 

פרופסור סלבטור מדי (Salvatore R. Maddi) חקר במשך 12 שנה (1975-1987) מנהלים מדרג הביניים בחברה בשם Illinois Bell Telephone. באמצע המחקר החברה ערכה קיצוצים נרחבים וחצי מהעובדים פוטרו. שאר העובדים מצאו את עצמם במצב בו הגדרת התפקיד, המנהל והמטרות השתנו לעיתים תכופות. פרופסור מדי המשיך לחקור את המנהלים, וגילה דבר מעניין. שני שליש מהמנהלים נכנסו למשבר – הם סבלו מדיכאון וחרדה, עברו אירועי לב ושבץ וסבלו מהשמנת יתר והתמכרויות. כמו כן, הם קיבלו הערכות מקצועיות נמוכות. בניגוד לכך, שליש מהמנהלים, שעברו את אותם אירועים מלחיצים כמו הקולגות שלהם, לא רק שלא הגיבו באופן משברי אלא להפך – הם שגשגו, מקצועית ומשפחתית, ולא סבלו מבעיות בריאותיות. 

כשמדי בדק את ההבדל בין הקבוצות הוא גילה שלושה מרכיבים שהבחינו בין האנשים שהסטרס היה עבורם משבר לאלו שהוא היה עבורם הזדמנות. לתכונה שכוללת את שלושת המרכיבים האלה הוא קרא hardiness והיא מהווה חלק מחוסן נפשי. 

המרכיב הראשון הוא מחוייבות, שהובילה לכך שהמנהלים ששגשגו נשארו מעורבים במתרחש במקום העבודה שלהם. 

המרכיב השני הוא שליטה. המנהלים שפרחו במשבר תפסו את עצמם כשולטים על המציאות שלהם, וזה הוביל לניסיון שלהם לעצב ולהשפיע על התוצאות של השינויים בארגון, במקום לסגת לפסיביות ולהרגיש אובדן שליטה. 

המרכיב השלישי הוא תפיסת השינוי כאתגר, וחלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. המנהלים שתפסו את המשבר כאתגר הצליחו למצוא הזדמנויות חדשות והמשיכו לתפקד היטב. הם לא סבלו מבעיות בריאותיות והקשרים המשפחתיים שלהם נשארו תקינים. לעומתם, המנהלים שראו בשינוי אירוע טרגי שאנשים חסרי מזל נופלים קורבן אליו הרגישו מותקפים, שקעו בפנטזיות על ה"ימים הישנים והטובים" ובזבזו המון אנרגיה כדי לנסות להבין למה מזלם התהפך עליהם. הם השקיעו מאמץ בניסיונות לחזור לעולם שכבר לא קיים.  

כמו העונות, שינויים בחיים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית

גישה של פתרון בעיות

העיקרון כאן הוא להיות מרוכזים בהווה בצורה מעשית. פתרון בעיות זוהי מיומנות שאפשר (וכדאי) להתאמן ולהשתפר בה. הרעיון הוא פשוט לשאול את עצמינו מה הבעיה עכשיו? מהם הצעדים לפתרון? ולבצע.  היתרון בגישה הזאת הוא כפול. היתרון הראשון הוא מעשי – הגישה הזאת מקדמת לפתרון של הבעיה. במקום להתבוסס בבוץ מנסים לצאת ממנו. היתרון השני הוא פסיכולוגי – הגישה הזאת מקרקעת ומחברת להווה, לכאן ועכשיו. (עוד על החשיבות של להיות בהווה אפשר לקרוא כאן, בפוסט על מיינדפולנס). במקום להיסחף לכל מיני מחשבות על העבר (כמו חרטה, כעס, געגועים ועצב) ועל העתיד (כמו דאגה וחרדה) אנחנו מתמקדים בהווה. אנחנו שואלים את עצמינו – מה הבעיה ברגע זה? מה מציק לי עכשיו? זה מסיט את הקשב ממחשבות לא מועילות על העבר והעתיד.  בואו נחזור למשל לחווה, בת הזוג לשעבר של אדם. יום שישי היום ואין לה תכניות לסוף השבוע. היא יכולה לשקוע במחשבות על העבר. זאת יכולה להיות נוסטלגיה ("ימי שישי עם אדם תמיד היו כאלה כיפיים… ממש אהבתי ארוחות שישי עם החברים שלו ואת הטיולים שהיינו עושים בימי שבת") או כעס ("אני לא מאמינה שנתתי לאדם לקחת את המיקסר, איך אכין עוגה עכשיו?"). היא יכולה גם לשקוע במחשבות על העתיד, למשל חרדה ("איך איבדתי אותו, אני לעולם לא אמצא בן זוג כמוהו! אני אבלה את כל סופי השבוע לבד עד יומי האחרון"). לעומת זאת, אם חווה תנקוט בגישה של פתרון בעיות היא תאמר לעצמה – הבעיה שלי היום היא שאין לי תכניות לסופש, ואני אוהבת למלא את סופי השבוע שלי באנשים וחוויות. ואז היא תשאל את עצמה – איך אני יכולה לעשות את זה בכל מקרה? עם מי אפשר לדבר? האם יש קשרים שאני יכולה ליצור או לחזק? כך, היא לא רק תשפר את מצבה, אלא גם תמצא את עצמה מתמקדת במחשבות מקדמות. 
בסוף, האביב תמיד מגיע

אז מה חשבתם על הפוסט? כמו תמיד, מחכה לשמוע ממכם בתגובות. בנושאים אחרים, אתם מוזמנים גם לכתוב לי ב״צור קשר״.

אם תרצו לשמוע עוד על כלים פסיכולוגיים, כולל תכנים מרחבי הרשת, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב אחרי הדף שלי.

אם אתם מתעניינים ביישום כלים פסיכולוגיים בעבודה (או בלימודים) אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי.

לבסוף, אם אתם רוצים להיות הראשונים ששומעים על פוסט חדש, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה. 

כתוב את הכותרת כאן

פוסטים נוספים

תגובות

12 Responses

  1. זה ממש נכון.
    והכתיבה שלך נהדרת.
    רק צריך לדייק במשהו אחד-
    חיים- בכלולתם- הם מציאות של שינויים.
    רק מתים דורכים על אותה נקודה כל הזמן.
    שינויים קורים כל הזמן. להפך- מי שמרגיש (ולא משנה באיזה גיל) שהחיים שלו לא משתנים- צריך
    לעשות משהו עם עצמו.
    אבל-
    בין אם השנוי- כואב\מאיים\מפחיד-
    אם זוכרים כל הזמן שהמסלול שלנו- לא בידינו- אלא בידי ה'- שכל מה שהוא עושה זה לטובה,
    חוסכים:
    חרטה- על המהלך שעשינו ואולי שגינו- כיוון שהכל משמים ולא משנה מה עשינו- בסופו של דבר התוצאה זה בידי ה'.
    חרדות ופחד מאי הוודאות- כיוון שממילא- הכל לטובה- אז מה צריך לפחד?
    לבטים קיומיים-(אפשר להתייעץ עם רב או משהו מוסמך)
    וכן עוד הרבה דברים שגורמים לנו ל"'פוביית שינויים"'.
    אני צודקת?
    וחוץ מיזה- הפוסטים- מיוחדים.
    רואים שאת אישה מעמיקת חשוב ומלאת חכמת חיים וחוזק פנימי.
    יהי רצון שתזכי לחזק ולשמח אנשים!

    1. תודה שילת. אני מסכימה איתך, לאנשים מאמינים בהחלט יכול להיות יותר קל לקבל את המציאות, גם כשהיא קשה. אני חושבת שקבלה היא כלי שיכול למלא פונקציה דומה עבור אנשים לא מאמינים, ולעזור לשחרר דברים שאין לנו שליטה עליהם. תודה על המילים החמות.

  2. פוסט מעולה ממש ממש, תודה רבה על זה! בדיוק בזמן. וכמובן המון מזל טוב ושפע נחת מתום

  3. כתוב מעולה, ומסביר בצורה טובה מה ניתן לעשות כששינוי לרעה מתרחש.

  4. תודה נעמה, איזה כיף לקרוא, ומזל טוב על ההורות!
    אני מאוד מתחברת למה שכתבת בנושא של התמודדות עם שינויים, ובנושא הזה מאוד עזר לי לקרוא את הספר "מעברים והתחלות חדשות" של ויליאם ברידג'ס. אני מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, ושמה לב שיש התמודדות רגשית ייחודית עם המעבר להורות, כנראה בגלל הציפייה לרק אושר. אני חושבת שבעוד בתחומים אחרים שהם יידועים כמאתגרים בחיים, כמו גירושים, אובדן כלכלי, אובדן וכד', לאנשים קל יותר לתת לעצמם לגיטימציה וחמלה, בעוד בתקופה שאחרי הלידה יש גם המון שמחה ואושר, יש ציפייה לאושר, וההחזקה של ה'גם וגם' היא מאתגרת וחדשה להמון נשים. יש הרצאה דיגיטלית בנושא, אם תרצי אשלח לך קישור אליה ♥.

    1. תודה לימור, כיף לשמוע. מסכימה איתך לגבי החשיבות של ציפיות מותאמות, וגם של היכולת לחמלה עצמית. אשמח לקישור להרצאה שלך 🙂

  5. נעמה יקרה, קראתי בשקיקה את המאמר שלך שמותאם לאתגרי התקופה, נהנתי מכל רגע. הוא בהחלט הפיל אסימונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *