מינימליזם – התשובה השקטה לתרבות הצריכה
פרסומות מבוססות על ההנחה שרכישות יהפכו אותנו למאושרים יותר. לא כל הפרסומות טוענות לייצר אושר באופן ישיר כמו זאת של קניוני עזריאלי. חלקן מספרות שהמוצרים שנרכוש יעשו אותנו יפים יותר, אהובים יותר, חכמים יותר, צעירים יותר או רזים יותר. אבל השורה התחותונה היא לרב שרכישת המוצר תעשה אותנו מאושרים יותר.
כסף קונה אושר. לפעמים.
בזמנים ומקומות מסויימים זה נכון. במשך תקופות ארוכות ובחלקים רבים מהעולם עד היום, אנשים סבלו ממחסור בדברים הבסיסיים ביותר: מזון, מים זורמים ומחסה. היום, בחלקים נרחבים מהעולם המערבי זה לא כך. אבל, הנטיה לרצות יותר ולחתור לאגור ליום סגריר נשארה טבועה בנו עמוק. משהו בתוכנו מאמין עדין שיותר יוביל לאושר. קל לתפוס טרמפ על האינטסטינקט הקדום הזה. התוצאה: לאן שלא נסובב את הראש, מישהו או משהו ינסו לשכנע אותנו שהאושר מחכה מעבר לפינה, אם רק נרכוש איזה מוצר.
לפעמים זה נכון. יש מוצרים שבהחלט משפרים את איכות החיים ויכולים לתרום לאושר. אבל נסו לפתוח את אחד הארונות הנידחים יותר בבית שלכם. חפשו במדפים העליונים מאחורה, או במגירות שלא נח להגיע אליהם. תגשו לבוידעם או למחסן, ותגלו הרבה מאד מוצרים שלא קיימו את ההבטחה.
הטענה המינימליסטית
הבשורה הפחות אינטואטיבית היא שיש דבר כזה, יותר מדי. מעבר לכמות מסויימת של חפצים בחיים שלנו, תוספת לא רק שלא עושה אותנו שמחים יותר, אלא להפך. התוספת יכולה לפגוע בשְׁלוֹמוּת (המילה העברית החביבה לwell being) שלנו. זאת בעצם הטענה המינימליסיטית. מינימליזם לא אומר שצריך להיפטר מכל הרכוש שלנו, אלא שרצוי להקדיש מחשבה רבה לפריטים אותם אנחנו בוחרים להכניס לחיים שלנו. שכדאי להחזיק רק פריטים שאנחנו אוהבים ומשמשים אותנו לעיתים קרובות, ובצורה טובה. מינימליזם אומר להעדיף איכות על כמות, ולא לאגור.
על מרווח פיזי ורווחה נפשית
כמו כולם בתקופת הקורונה, גם אני ביליתי הרבה בבית בחודשים האחרונים. השהיה הממושכת בבית יחד עם ההתארגנות לקראת לידה הובילו לכך שמצאתי את עצמי מסדרת הרבה, ונפטרת מהמון פריטים. גיליתי שככל שהארונות בבית התרווחו, וככל שהעברתי חפצים שצברו אצלנו אבק לאנשים שיעשו בהם יותר שימוש, כך הרגשתי הקלה עצומה. לא סתם המילה רווחה חולקת שורש עם המילה מרווח. שטחי האחסון והמשטחים בבית שהלכו ונעשו ריקים יותר ונקייים יותר מילאו אותי באושר. זה נשמע מוגזם אבל זה היה באמת כך. וזו בעצם הטענה המינימליסטית.
למשל, השיש במטבח התמלא, עם הזמן, בכל מיני דברים שימושיים. משקל מטבח שקניתי פעם, כשהחלטתי שקונדיטוריה היא הדבר בשבילי. המון, המון תבלינים. כמה סוגים של שמנים ורטבים, וכמה פריטים סנטימנטליים (תה שקיבלנו במתנה למשל). כל אלו צברו אבק ואדים של תבשילים. השיש היה עמוס ויזואלית ולנקות אותו לקח זמן. אחרי שנפטרנו מכל מה שהיה מיותר, נשארנו עם שני פריטים שבאמת הצדיקו את השימוש בנדלן שיש היקר שלנו: שמן זית ומלח. פתאום היה הרבה יותר נעים לבשל ולנקות, ומה שמדהים הוא ששום דבר מהפריטים האלו לא היה חסר. זאת היתה ממש הקלה.
מתי פחות זה יותר?
בפסקאות הבאות אפרט כמה גורמים לכך שעודף חפצים פוגע בשלומות (well being) שלנו. אציין את הסיבות לכך שחפצים יכולים לגרום לנו לחוש אי שקט, מחנק ואפילו ריקנות ועצב.
משאבים
אנחנו משקיעים משאבים בחפצים שאנחנו מחזיקים. כך יוצא שהחפצים שקנינו כדי שימלאו עבורנו צרכים בסוף יכולים לרוקן אותנו ממשאבים. כשרכישה איננה מוצלחת, אנחנו מוצאים את עצמנו משרתים את החפצים שקנינו במקום שהם ישרתו אותנו. אם יצא לכם פעם לקנות מכשיר טלפון שלא מפסיק לעשות בעיות אתם בטח מבינים למה אני מתכוונת.
- כסף – חפצים עולים כסף. אם אנחנו רגילים לקנות הרבה, אנחנו מוציאים הרבה כסף. אם היכולת להמשיך לרכוש הרבה חשובה לנו, או אם הפכנו להיות תלויים בה, נמצא את עצמנו לכודים במעגל בו אנחנו חייבים לעבוד הרבה וקשה כדי לתחזק את ההתמכרות לקניות, או גרוע מזה – מתחזקים מינוס בבנק שמוסיף לנו דאגות לחיים.
- מקום – חפצים תופסים מקום בבית. שטחי אחסון עולים כסף – בית גדול יותר, עוד ארונות ופתרונות אחסון, מחסן או חדר ארונות – הכל בשביל פריטים שהרבה מהזמן אינם בשימוש.
- עבודה – הרבה מהחפצים דורשים תחזוקה – ניקיון, כיבוס, גיהוץ, החלפת סוללות, תיקון, מילוי.
- משאבים מנטליים – כשיש המון, אפשר לאבד המון. זה עשוי להיות מדאיג. זאת הסיבה שאנשים מבטחים את תכולת הבית שלהם, אירוע שדורש עוד משאבים מנטליים ועוד כסף.
קיבעון
כשיש לנו המון רכוש, הגמישות שלנו מצטמצמת. מעבר דירה נהיה מסובך כי צריך להעביר המון חפצים. מעבר לארץ אחרת דורש שינוע יקר מאד של חפצים, או אחסון יקר. לפעמים נרצה לעבור לדירה קטנה יותר (למשל כדי לעבור לאזור יקר יותר, או כי הילדים עזבו את הבית) וזה יהיה מסובך. היכולת לסדר מחדש את המרחב שלנו כדי להתאים לצרכים המשתנים מצטמצמת גם היא.
ריקנות
אם הרכישות שלנו הן ניסיון (לא מודע בהרבה מקרים) להרגיע או לפצות את עצמינו, אנחנו עשויים למצוא את עצמינו במעגל של תקווה שמובילה לאכזבה. הניסיון למלא צורך בקניות לרב לא צולח, ומוביל לתחושה של אכזבה וריקנות. דוגמא טובה היא הפרסומת בתחילת הפוסט. הדר מאוכזבת מחבר שלה ששכח את יום ההולדת שלה ומפצה את עצמה ברכישת נעליים. אני בספק שהצורך שלה בקשר ובבן זוג שמקדיש תשומת לב לאירוע שחשוב לה יתמלא בצורה הזאת. למחרת, או כעבור שבוע, ההתלהבות מהרכישה כנראה תעבור, ובמקומה יבואו עצב, כעס וריקנות.
עומס ויזואלי ומנטלי
כשיש לנו חפצים רבים שאינם בשימוש, עולה הסיכוי לאי סדר. אצל אנשים רבים אי סדר תורם לאי שקט. קשה למצוא את מה שצריך בבלאגן, והרבה אנשים (אם כי לא כולם) מתקשים להתרכז בסביבה עמוסה ויזואלית.
טיפים לאורח חיים מינימליסטי יותר
לפני הכל, אזהרת יומרנות – אני עושה את דרכי אל עבר חיים מינימליסטיים יותר, וניסיתי בעצמי את כל מה שכתבתי עליו. יחד עם זה, אני לגמרי לא שם עדין. קחו בבקשה את הפוסט הזה בהקשרו – אני חולקת רשמים מהמסע שלי, שעדין נמשך.
למה אנחנו קונים
הפנו בזהירות את הקשב למחשבות, רגשות ופנטזיות שלכם בזמן שאתם מתכננים רכישה. נסו לבחון אותם בצורה ביקורתית. מה אני בעצם מנסה לקנות? איזה צורך אני מנסה למלא? מה המשאלות או התקוות שלי בקשר לאופן בו הקניה תשפיע על החיים שלי? האם הרכישה הזאת באמת תקדם אותי או שאני רוכשת חלום שווא שהעטיפה והשיווק של המוצר מוכרים לי?
מנוי לחדר כושר, מכונת גלידה, מזונות על, כרטיסי לוטו, כולם מוכרים לנו חלומות – על גוף חטוב יותר, חוויות קולנריות, בריאות ועושר. לפעמים אנחנו מנסים לקנות לא את המוצר אלא את החלום. לפני הרכישה כדאי לעצור, לקחת את הזמן, להיות מודעים לפנטזיה ולחשוב טוב – האם היא מציאותית? האם הרכישה מקדמת אותנו לעברה? ואם כן – האם אנחנו באמת מתכוונים להשקיע את המשאבים הדרושים כדי לממש את החלום? לא מספיק לקנות את המנוי לחדר הכושר, צריך להשקיע זמן ואנרגיה ובאמת ללכת להתאמן באופן קבוע. מכונת גלידה יכולה להפוך למשקולת כבדה ומיותרת על השיש אם לא נשקיע את הזמן והמשאבים כדי לקנות מצרכים מתאימים ולהכין גלידה. מאחורי מזונות על לפעמים יש אישוש מדעי די מעורפל.
איך יודעים שהגיע הזמן לומר שלום
מכירים את הרגע הזה, שאתם מוצאים בארון למעלה, מאחורה, מכונת וופל או סנפירים שלא השתמשתם בהם שנים? ואז מיד אתם אומרים לעצמכם: מצויין, אני אשכנע את הילדים שלי להכין לנו וופל בלגי בכל שבת בבוקר! או: איזה כיף יהיה להשתמש בסנפירים האלה בחופשת הצלילה הבאה! המחשבות האלו בהחלט נעימות וגם מצדיקות את ההמשך, בו אנחנו לוקחים קצת תנופה והופ! מחזירים את החפץ האהוב למנוחת עולמים בארון, שם הוא יצבור אבק לנצח (או לפחות עד מעבר הדירה הבא).
כלל אצבע טוב כדי להילחם בחשיבה מהסוג הזה הוא: אם לא השתמשת בזה בשנה האחרונה, צריך סיבה מאד טובה כדי לשמור אותו. הילד שלך לא מראה כוונות לקום לארוחת בוקר של שבת, בטח שלא להכין אותה בעצמו. אולי באמת תצללו בחופשה הבאה, אבל אתם באמת רוצים לבזבז חצי מזוודה על סנפירים? לא עדיף לשלם עוד טיפה ולשכור גם סנפירים יחד עם שאר הציוד? באופן כללי אם אתם לא הולכים להשתמש בפריט יותר מפעם בשנה, צריך סיבה טובה כדי לקנות אותו. אם כבר עשיתם את הטעות וקניתם פריט לשימוש כל כך נדיר (הפנטזיה על חופשת צלילה כל שנה ביעד אקזוטי אחר בעולם היתה כל כך מפתה!) זה בהחלט לא אומר שצריך להמשיך להזין אותה.
איך להיפרד בלב שלם
מאד עוזר למצוא לפריטים שלכם בית חדש אצל אנשים שיעשו בהם שימוש רב יותר, או שצריכים אותם יותר. זה יעזור לכם לומר שלום בלב שלם, וכולם יצאו מורווחים.
אם בכל זאת קשה להיפרד מפריטים שכבר אין בהם שימוש, הכניסו אותם לארגז או שקית וסמנו באופן ברור את התכולה ולמי אפשר להעביר אותה. תנו לזה לשבת כמה שבועות (עדיף במקום בולט). שימו לכם תזכורת, אם אחרי חודש או חודשיים שום דבר לא היה חסר לכם, תגלו שכבר קל יותר לומר שלום.
עוד קצת מחשבה זאת השקעה טובה
פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמינו קונים מתוך תחושת לחץ ודחיפות. זאת לא אשמתנו, זה השיווק. טריק שיווקי ידוע מסתמך על הטיה קוגניטיבית בשם אפקט הנדירות the scarcity effect – אנשים נוטים להפנות יותר קשב ולהעריך יותר את מה שנדיר. זאת הסיבה שאנשים בארץ מוכנים לשלם יותר על פרי טרופי אקזוטי כמו אננס מאשר על תפוח, בעוד בתאילנד למשל מוכרים תפוחים עטופים כמו אתרוגים במחירים גבוהים בהרבה.
שיווק שמתבסס על האפקט הזה ייצור תחושה של הזדמנות חד פעמית. בקניות ברשת נראה לפעמים טיימר שסופר אחורה. ניוזלטר מרשת בגדים יצעק עלינו שזאת "הזדמנות שלא תחזור" ל"חברי מועדון בלבד". באתרים להזמנת מלונות ברשת נראה כיתוב אדום "כל החדרים במלון זה כבר הוזמנו" או "נותר רק חדר אחד מהסוג הזה" או "85% מהחדרים כבר מוזמנים בעונה הזאת". משווקים יודעים שהסיכוי שנקנה עולה אם אנחנו חשים שמדובר בפריט שנמצא במחסור, אבל זאת לא בהכרח ההחלטה הנבונה ביותר מבחינתנו.
אני מציעה לחשוב טוב לפני כל פריט שקונים. להשקיע זמן במחשבה ובמחקר כדי לוודא שאנחנו מכניסים לחיים שלנו פריטים שנאהב. פריטים שיפתרו עבורינו בעיות ולא ייצרו בעיות. לוודא שמדובר בפריטים איכותיים שיפתרו את הבעיות בצורה טובה, ולא ייצרו תסכול, צורך בתיקונים או יהפכו להיות משקולות צוברות אבק.
פריטים זולים הם סכנה מיוחדת. קל לקנות אותם בלי לחשוב פעמיים (מכירים את הקומה התחתונה באיקאה, המקום בו כולנו פתאום צריכים קשיות לשתיה, נרות ריחניים, עציצים ומסגרות לתמונות 4 ב100 שבכלל לא ידענו שחסרים לנו?). כשמחזיקים בראש שהמחיר של פריט הוא לא רק כסף אלא גם מקום אחסון ומשאבים מנטליים או אחרים (בהתאם לפריט) המשוואה הזאת משתנה.
תודה שקראתם עד כאן! מחכה לשמוע את המחשבות שלכם בתגובות. בנושאים אחרים, אתם מוזמנים לכתוב לי ב״צור קשר״.
אם תרצו לשמוע עוד על כלים פסיכולוגיים, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב אחרי הדף שלי.
אם אתם רוצים ליישם כלים פסיכולוגיים בעבודה (או בלימודים) אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי.
לבסוף, אם אתם רוצים להיות הראשונים ששומעים על פוסט חדש, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה.
8 Responses
כיף לקרוא, תודה 🙂
תודה לך נועה 🙂
מאוד אהבתי,מסכימה עם כל מילה ומקווה ליישם
שמחה מאד לשמוע, ובהצלחה!
A beautiful post. I enjoyed it immensely. Too many people just never learnt the art of how to enjoy themselves 🙂
Thanks! you surely are an artist at enjoying life 🙂
כל מילה בסלע, אין מה להגיד.
במקרה הגעתי לדף הזה, אין ספק שהכתיבה שלך נהדרת ומאירה,
ונותנת חומר למחשבה..
תודה !!
כיף לשמוע, תודה רבה לך