בכל פעם שדפנה ראתה את גיא, הלב שלה קפץ קצת במקום. כשהוא היה בזווית העין שלה, ולפעמים אפילו רק במחשבות, היא לא יכלה להתרכז בכלל.
תל אביב. תשע ורבע בבוקר אפור וגשום. נגה נוסעת לעבודה. הכביש עמוס, כולם ממהרים. זאת השעה הזאת, של האנשים שמשהו השתבש בבוקר שלהם. היא כבר
הגעתי לטוקיו קרוב לחצות. אחרי כמעט יממה של טיסות, הייתי עייפה מאד ורעבה מאד. הסתובבתי ברחובות של שיבויה, שהלכו והתרוקנו, וחיפשתי משהו לאכול. תוך כדי,
החיים שלנו נוחים בצורה פנומנלית. אנחנו חווים כל יום נוחות שלא היתה קיימת בשום זמן או מקום אחרים. אנחנו נעים ממקום למקום ברכבים ממונעים (במקום,
אהבתם את האתר? אשמח אם תשתפו!
כאן אפשר להרשם, כדי שאשלח לך עדכון כשיוצא פוסט חדש.
אני מכבדת אותך ואת הפרטיות שלך.
