האופן המוזר שבו זיכרון עובד אתם שוכחים דברים לפעמים? אני הייתי בחגים בדולומיטים, בטיול. קמתי בוקר אחד והדבר הראשון שעבר לי בראש הוא שאני לא
בכל פעם שדפנה ראתה את גיא, הלב שלה קפץ קצת במקום. כשהוא היה בזווית העין שלה, ולפעמים אפילו רק במחשבות, היא לא יכלה להתרכז בכלל.
בתיכון היתה לי מורה אחת לתנ״ך שלא אהבתי. זכיתי בהרבה מורים נהדרים, בקיאים בחומר ורגישים אבל היא לא היתה אף אחד מהדברים האלה. כשגיליתי שהיא
רמת גן, קומה תשיעית של בניין משרדים ישן, שלוש וחצי בצהריים. אוגוסט, 32 מעלות בחוץ. מושיק עייף, ממש עייף, והיום הזה מתחיל להימאס עליו. הילדים
תל אביב. תשע ורבע בבוקר אפור וגשום. נגה נוסעת לעבודה. הכביש עמוס, כולם ממהרים. זאת השעה הזאת, של האנשים שמשהו השתבש בבוקר שלהם. היא כבר
החיים שלנו נוחים בצורה פנומנלית. אנחנו חווים כל יום נוחות שלא היתה קיימת בשום זמן או מקום אחרים. אנחנו נעים ממקום למקום ברכבים ממונעים (במקום,
אהבתם את האתר? אשמח אם תשתפו!
כאן אפשר להרשם, כדי שאשלח לך עדכון כשיוצא פוסט חדש.
אני מכבדת אותך ואת הפרטיות שלך.
